כמו כל דבר בחיים, אני מתנהלת ברשימות. הרשימות שלי מאוד מסודרות, ומי שרואה את התיקיות שלי בדרייב- יכול להתעלף. בהתחלה זה קצת מלחיץ, ואחר כך

לפעמים הרגש הזה צף ועולה. המחשבה הזאת של "אולי אני לא מספיקה טובה" או "מי אני ומה הידע שלי בכלל שאעוף על עצמי וגם אכתוב

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות (ות'כלס גם די מוכרת בזה) זה שאני מכירה מלא אנשים, באמת. יודעת מה הם עושים ואיפה, מי החברים הקרובים

לפני כמה ימים התקשרה אלי הנציגה שלי ממטא (פייסבוק) ואמרה לי שהם יוזמים גל שיחות טלפוניות לכל הסוכנויות הגדולות והבינוניות בישראל בעקבות כל החסימות האחרונות

"ומה אם הכל יימחק לי?" "לא יימחק לך" "אבל מה אם כן? כל החיים שלי בוואטסאפ" "לא יימחק לך נשבעת. תשרייני שעה בערב, תעשי גיבוי

לפני חודש וחצי, ישבתי וכתבתי לכם את הפוסט על האוטומציות שכל עסק שפועל ברשת, חייב לעצמו. (לא זוכרים? בואו לכאן). במסגרת התחקיר לפוסט, יצרתי קשר

באחת הקבוצות המקצועיות שאני חברה בהן התחיל שרשור לילי שגלש לבוקר על פולואפ אחרי שליחת הצעת מחיר. הדעות התחלקו בין חברות הקבוצה והמשיך גם לפרקטיקה-