הרשמה לניוזלטר

פוסטים אחרונים

תעופי על עצמך
ואל תתני לתסמונת המתחזה להשתלט

לפעמים הרגש הזה צף ועולה. המחשבה הזאת של "אולי אני לא מספיקה טובה" או "מי אני ומה הידע שלי בכלל שאעוף על עצמי וגם אכתוב על זה" 
או אולי את התחושה הזאת ש"עוד רגע יעלו עלי ויבינו שאני בכאילו, שאני לא באמת יודעת או יכולה ואז ישר יפטרו אותי". 
אז האם התחושות אמיתיות? מבחינתך, כן. אבל האם הן האמת? ממש לא. 

אז בואי נתחיל ונשים את זה על השולחן: את אחלה ממש. ואם את כבר קמה ואומדת ומדברת ומתקבלת לעבודת החלומות- את באמת טובה. ואפילו בלי להכיר, אפילו טובה מאוד. ממש ככה. טובה ומצויינת. 
התחושה שלך היא מוכרת. ותני לי לספר לך, זה קורה לכולם, וזה באמת מאוד שכיח. 

קוראים לזה למחשבות האלו, לרגש הזה, תסמונת המתחזה, והיום נדבר על איך אפשר להכיל אותם, לזהות וגם קצת להתגבר ולקפוץ מעל. 

תסמונת המתחזה יובל 1
לכתבה המלאה

אז מה זה תסמונת המתחזה?

בשנת 1976 החוקרים קלאנס ואימוס הציגו לעולם את מחקרם וטבעו את הכותרת "תסמונת המתחזה" Imposter Syndrome. על פי מחקרם, מעל ל- 70% מהנבדקים הרגישו שהם לא מספיק טובים, חוסר ביטחון ובעיקר חשש גדול להתגלות כמעמידי פנים ואפילו שקרנים ומגזימים. 

במחקר, השניים ראיינו כ- 150 נשים מאוד מצליחות ומוכשרות (מבחינה אובייקטיבית כמובן) ושאלו אותן על איך שהן מרגישות, איך שהן רואות את עצמן ביחס לאחרים, והרוב המוחלט (כאמור מעל 70%) הודו שיש להן חוויה פנימית של חוסר הצלחה ואפילו שקר. 

המחקר עורר הדים בכל רחבי העולם, וחידד את התחשובה הזאת שכולם מכירים. ועם זאת, כאמור מדובר ל מחקר משנת 1976, שאובייקטיבי הוא לא ממש היה כי חקר בעיקר נשים, ולא נתן מקום לגברים גם להביע את עצמם. לכן, עד היום התסמונת מזוהה יותר עם נשים מאשר עם גברים. 

בשנת 1983, חוקר נוסף בשם טופינג החליט להרחיב את המחקר של השניים ולשאול גם גברים. הגברים במחקר הודו שהם גם מרגישים לפעמים את התחושות והמחשבות, אבל בשנת 1983 לא הייתה לגיטימציה חברתית לגברים להביע את התחושות בקול רם (אל תבכה כמו ילדה) ובטח שלא לפקפק בעצמם בפומבי, דבר שהשאיר את תסמונת המתחזה כתסמונת נשית. 

תסמונת המתחזה רביד
לכתבה המלאה באתר חדשות 12

חשוב לשים לב, כי מחקרי המשך, בעיקר מתחום הטיפול אף הראו כי תסמונת המתחזה יכול להוביל לדיכאון וחרדה אמיתיים כאשר התסמונת לא מטופלת כראוי או שלאדם יש נטייה לפרפקיוניזם או שהוא/ היא בעל/ת קווי אישיות נרקסיסטיים (לינק למאמר)

אז איך את תזהי את תסמונת המתחזה?

מכירה את זה שקשה לך לקבל מחמאות (מקצועיות ופרטיות)? את מקטינה את ההצלחות שלך בצניעות או מחוסר נעימות?
או שאולי ההצלחה שלך נובעת בעצם מפוקס או במקרה או בזכות אחרים
או כי היית שם במקרה ואז זה קרה?
או שאולי בעצם החסרונות שלך עולים על ההצלחות וההישגים?
או שאולי הקולגה שלך הרבה יותר מתאים לתפקיד אבל אותך בחרו כי בעצם לא היה להם נעים, או כי יש לך קסם אישי, או כי את נחמדה והקולגה קצת פחות? 

מכירה את זה? ברור. האם זאת האמת? ברור שלא! האם אלו בעיקר תירוצים לעצמך? בהחלט! שימי לב שאלו הניצנים של התסמונת. ושוב, לדעתי הפקפוק העצמי עוזר בהצטיינות ובהצבת מטרות, אבל אסור להקשיב לקולות הפנימיים ובטח שאסור לתת להם לשלוט בך. את שולטת בהם ולא הפוך! 

החוקרת רוז קלנס אפילו פיתחה שאלון (לינק לשאלון) שדרכו תוכלו להבין איפה אתם על הרצף של תסמונת ואפילו להכיר בה ולבדוק האם וכמה היא משפיעה ומנווטת אותך בתהליך העבודה והיצירה או שמא את שולטת עליה? 

יהודית כץ הארץ
לכתבה המלאה בעיתון הארץ

אם אז כמו שבטח הבנו, מדובר בתחושות שכיחות מאוד וככל שעולים בסולם הדרגות (אישי ומקצועי) התחושות לפעמים מעמיקות. למה? כי לפעמים מאוד בודד בצריח, ושיתוף של קושי או תחושה של אי מסוגלות של אנשים מצליחים בקרב הסביבה הקרובה יכולה להוביל לצרות עין או לחוסר פרגון (על מה את מתלוננת שהתקבלת למשרת חלומותיך ותרוויחי מלא כסף כשאנחנו קורעים את הת*ת ומרוויחים חצי?).  לינק לכתבה על התסמונת בקרב מנהיגים

אז מה אפשר לעשות?

תסמונת המתחזה- דרכי התמודדות

אני באמת מאמינה שהשלב הראשון הוא לזהות את הקושי, לחמול על עצמך, לקרוא ולהבין שאת נמצאת עכשיו באמצע הבלאגן שלמעשה הוא רק אצלך ורק את רואה ושומעת את זה. 

אז מה לעשות? מלבד כל מה שיש ברשימה למעלה, בעיקר לחמול את עצמך, את המבקרת הכי קשוחה של עצמך. הסביבה שלך מכילה ומבינה והאמת, בינינו כולם עושים לפעמים פאלטות בעבודה. כולנו לומדים ומתפתחים וצומחים עם הזמן. כולנו מתקדמים ויודעים יותר. 

אם את מזהה שאת באמצע אירוע מלחיץ או שהקולות הפנימיים מורידים אותך יותר מדי. פשוט תני לזה כותרת (זה מה שאני עושה) ואז מנסה להכניס את זה לפרופורציות (לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות). אני בעיקר מתנחמת בעובדה שזה קורה לכולם ולכולן. וכשאני שמה לזה כותרת, אני כאורטל יכולה להכניס את התחושות לתוך מסגרת וקופסא וממש מנסה (ואפילו ברוב הפעמים מצליחה) לשמור את זה על אש קטנה ולא נותנת לזה להשתלט עלי. 

בואו לקרוא עוד על תסמונת המתחזה ודרכי ההתמודדות פה לינק לכתבה מגלובס

וגם מאתר מכון טמיר לפסיכותרפיה פה בלינק

🔽🔽🔽

אז לסיכום, זה קורה וטבעי. כולם מרגישים את זה- גברים ונשים. צעירים ומבוגרים, אלו שממש מוצלחים ואלו ש"רק" מוצלחים. כולנו בסופו של דר בני אדם, ואנחנו חייבים לחמול את עצמנו, להכיל את התחושות והמחשבות. ובעיקר לשים אותם בפרופורציה הנכונה, כי התחושות יכולות להוביל לשיתוק מיצירה והתקדמות, ואז זה אנחנו ממש לא רוצות ורוצים. נכון? 

◀️◀️◀️

מוזמנים לספר לי כאן בתגובות או בפרטי מתי זה קרה לכם לאחרונה ואיך אתם התגברתם על זה. 

תגובות

השארת תגובה

אומרים שהניוזלטר שלנו הוא אחד המעניינים שיש..
רוצה לבדוק בעצמך?

אומרים שהניוזלטר שלנו 
הוא אחד המעניינים שיש..
רוצה לבדוק בעצמך?   

דילוג לתוכן