קולגות או מתחרים? ולמה חשוב לפתוח את הלב.
טור אישי ממני אליך.

העולם העצמאי בודד. בלי ספק. אנחנו יושבים לבד במשרד או בבית עובדים. העובדות שאיתי יושבות כל אחת ואחת בביתה לעובדות. אנחנו מדברות בטלפון, יש לנו קבוצת וואטסאפ, אבל כמעט ולא נפגשות. 

יש הרבה מאוד א.נשים שעובדים בתחום הסושיאל. אבל לא כולם קולגות שלי. ומה הכוונה?

כמו שהרבה יודעים (או שלא) הסושיאל הוא מאוד רחב, יש כאלה שמתמחים בקמפיינים, חלק בתוכן, חלק במחקר וחלק באוטומציות, וכמובן שהכל מתחלק לכל פלטפורמות הסושיאל השונות. 

הדיגיטל מתייחס לכל מה שקורה און ליין: גוגל, רכש מדיה, SEO, גוגל, בניית אתרים ועוד. 

סוכנויות דיגיטל (כמו שאני מגדירה את החברה שאני עומדת בראשה) מעניקות שירותי דיגיטל וסושיאל ללקוחות בהתאם למה שהם צריכים. אין לי נוסחא אחת שמתאימה לכולם אלא אני בונה תוכנית לכל אחד ואחת בנפרד. בנוסף, בזכות העובדה שהגעתי מעולם היחסי ציבור אני יכולה לתת את הידע והקשרים שלי ללקוחות גם באוף ליין (בואו לקרוא עלי עוד פה- לינק).

הקולגות שלי, אלו שאני מתייעצת איתם על ניהול העסק (מהתייעצות על הצעות מחיר ועד לחוזים, ספקים נוספים ומתנות לצוות), הן לרוב נשים בסטטוס שלי: מנהלות כמה עובדים, בעלות מחזור הכנסות מסויים, עם שנות ידע וניסיון דומה לשלי, בעלות ידע דומה לשלי. 

ולמה? כי אני מרגישה הכי בנוח להתייעץ עם א.נשים שדומים לי. מבחינתי להתייעץ על תמחורים עם מישהי שרק עכשיו התחילה, זה פחות מתאים- כי אנחנו לא באותו המקום. 

וכמו שאני מתייעצ, מתייעצים ומתייעצות איתי. אני פועלת ממקום בלי אגו, יודעת שאני לא יודעת הכל ותמיד יש לי מקום ללמוד עוד. ההתייעצות יכולה להיות על דברים טכניים, או ניהוליים מול עובדים ו/או לקוחות. והאמת, שככה גם אני פועלת, תמיד אתן ברוחב לב את הידע שלי לאחרים- און ואוף ליין, תמיד אפשר להתקשר ולהתייעץ. תמיד אגיד כן. כי ככה אני מאמינה.