אז מה עושים? הרי החיים הם לא רק קרואסון שוקולד, סושי וסטייק צרוב על האש.
אז איך הופכים את המנות ה"פחות" להרבה יותר?
בדיוק בשביל זה התכנסנו להיום- להרים לאוכל הלא פוטוגני!
אז איך מתגברים על זה?
תאורה: אל תזנחו אותה! תאורה טבעית, כזו שמגיעה מהצד, הכי מחמיאה בצילום אוכל כוון שהיא יוצרת תלת מימדיות למנה. זנחתם את התאורה הטובה? קחו בחשבון שצילום מגרה לא יהיה פה, אפילו לא לאוכל שנראה ממש טוב.
זווית: פה קצת נלחמים עם השיניים. כל מה שלמדתם עד כה על צילום אוכל מבחינת זוויות- שכחו מכל החוקים האלה! פשוט תחפשו את החוזקות של המנה, והשתדלו לצלם אותה בצד הכי יפה שלה. זה יכול להיות צד שבדיוק נוזל הרוטב או שהגבינה נמתחת או אזור שנראה קריספי במיוחד. בקיצור, תסתכלו על חצי הכוס המלאה.
קומפוזיציה: בצילומי אוכל אני מעדיפה תמיד ליצור צילום טבעי עם מינימום שימוש בפרופס ונותנת למנה להיות כמו שהיא וכמה שפחות לרמוז לקהל שאתם מנסים לכפר כאן על משהו.
פלטת צבעים: בדרך כלל האוכל שהוא פחות פוטוגני נוטה להיות חום. ככה זה יצא מה לעשות! חום זה צבע חם (נו כמובן) אז הייתי ממליצה כן לעבוד עם צבעים קרים שיצרו ניגודיות ופה בעצם יכנס העניין בתמונה שלכם. זה יכול להיות הרקע מסביב, או המשטח עליו אתם מצלמים או אפילו טקסטיל כלשהו.
הבנתם? אל תצלמו אוכל לא פוטוגני חום על שולחן עץ חום. זה לא יחמיא לו- תנו לו רקע בהיר או צבעוני.
פירות הדר וירק: כמה פעמים אפשר להציל מנה שלא נראת משהו אם רק מפזרים עליה פטרוזיליה קצוצה או מניחים עליה פלח לימון. כמובן עושים זאת בחוכמה- לא מגזימים עם הכמות ושמים רק אם זה קשור למנה מלכתחילה. אבל ברגע שתעשו את זה אתם תגלו איזה קסמים זה עושה למנה שלכם! זה מוסיף טריות, משהו פרשי, ובכללי כיף לנו לראות את הצבע הצהוב או הירוק מככבים במנות.
ידיים: ידיים תמיד מחברות אותנו למקור. אם האוכל מכוער מוטב שתשלבו יד אשר מציגה לכם את האוכל או מגישה אותו. כל האקט האנושי הזה עושה לנו סדר בראש כך שיש מצב שכמעט ולא נבחין בכיעור של האוכל. (דיי כל הכינויים האלו נשמעים צינים למדי)
תנו לאוכל להיות הוא:
אין מה לעשות עם איך שהוא נראה, הוא טעים ממש ואת זה מוטב שכולנו נדע. אז הריעו לו ותנו לו להיות – יפה בדרכו שלו.
בואו לעקוב אחרי יעל בונפיס המוכשרת: