הרשמה לניוזלטר

פוסטים אחרונים

איך את מציגה את עצמך?
תהיי המותג שאת רוצה להיות!

בהמשך לדיון מעניין שהיה לי ממש אתמול (2.6.21) בפייסבוק וגם בהמשך להרצאה שלי (משבוע שעבר) אני רוצה לדבר בפוסט הזה על הצגה עצמית בפומבי. כן, הדבר הזה שחזרנו לעשות- להפגש, מינגלינג, לחיצות ידיים והמשפט "נעים להכיר, אני…" 
אם אתם זוכרים מהפוסט הקודם על נאום המעלית- המלצתי מאוד להכין מיני ספיצ' של 30 שניות עד דקה של הצגה עצמית רלוונטית. כן, רק מי אני/ מה אני עושה/ מי הקהל שלי/ והאג'נדה. 
היום אני רוצה לחדד את החלק הראשון של הנאום. מי אני
עוד לא קראתם את הפוסט על נאום המעלית? הוא מחכה לכם ממש פה- לינק

HI! MY NAME IS WHAT? MY NAME IS WHO? MY NAME IS 

הדיון בפייסבוק היה סביב דף החתימות של לפיד ב(אני לא אכנס לפוליטיקה), אלא לדיון שהפתח סביב החתימות עצמן. 
כל ראשי המפלגות הגברים חתמו בשם הפרטי ובשם המשפחה, ואילו מרב מיכאלי חתמה רק מרב. 
בעל הפוסט המקורי התכוון (אני חושבת) לחתימה עצמה, אבל לי צרמה העובדה שמרב מיכאלי חתמה רק בשמה הפרטי. 

למה זה כל כך הפריע לי? כי זה הזכיר לי כמה וכמה מאמרים שקראתי על השוני המהותי בין הגברים לנשים בשוק העבודה ובפרזנטרציה המקורית והראשונה. 
הרי ברור שאין אפשרות שניה לרושם ראשוני, שנקבע לרוב ב- 15 עד 30 שניות. 
ועלינו כא.נשים לדייק ככל האפשר את נאום המעלית שלנו- את ה- 3  עד 5 משפטים שאנחנו רוצים שאנשים ידעו עלינו.

SAY MY NAME, SAY MY NAME

ממש ככה- רגע אחרי שאת אומרת "נעים להכיר, אני …" ותמשיכי ישר לשם המלא שלך. כן.  שם פרטי ושם משפחה. כי לא משנה כמה מיוחד ויוצא דופן השם שלכם, סביר מאוד להניח שיש עוד אחת או אחת עם שם מאוד שומה או זהה. 
רק תחשבו כמה מרב יש בכנסת (רמז, ספרתי, 3- מרב מיכאלי, כהן ובן-ארי), השימוש בשם מרב (עם או בלי י') לא מדייק לנו את האדם שעליו אנחנו מדברים. 

ואם נדבר על קרן? דנה או תמר? פה יש הרבה יותר אופציות. ולכן, כדי שיזכרו אותך, תמיד תציגי את עצמך בשם פרטי ובשם משפחה. ואם זה נשמע לך עוצמתי מדי, כוחני? פשוט תתגברי על זה! 

זה השם שלך, זה המותג שלך- את רוצה שידעו מי את בלי שאלת ההמשך "איזו שרה/ דנה/ עדי?" אלא רוצה שיגידו "אה, ברור, שמעתי עליה דברים טובים/ יודעת מי זאת" 
ההצגה שלך בשם המלא שלך לא רק גורמת לא להיות בלתי נשכחת (מותג) מול אחרים, אלא עוזרת לך גם להפוך למותג שאת רוצה להיות מול עצמך-

אני למשל, לא רק אורטל. אלא אורטל גנות אפלבוים. והסיבה שהוספתי ולא החלפתי את שם משפחה של בעלי הייתה שכבר הכירו אותי הרבה אנשים, כבר התקדמתי בשוק העבודה הבוגר והמקצועי כ- 8 שנים לפני שהתחתנו- ולכן, שינוי השם מבחינתי היה שינוי המותג שלי. והמותג שלי (אני) זה משהו שאי אפשר להחליף (אבל אפשר להוסיף). קאפיש? 

MY NAME IS BOND, JAMES BOND

דיברנו הרבה על העובדה שאנחנו חייבים להפוך את עצמנו למותג, לשם מוכר- כעצמאית, אני רוצה להפוך להיות ת האוטוריטה בתחום שלי, זאת שהעבודות יגיעו אליה אוטומטית. 
כשכירה, חשוב לי לא פחות להיות שם ומותג- כי גם פה אני לא רוצה להיות "עוד אחת" אלא להיות זאת שהאד האנטרים רודפים אחריה ובעיקר לא להיות עוד שם ברשימת קורות החיים כשאני מחפשת עבודה. 

אז מה בת'כלס?

מגיעה למקום חדש? תשאירי לעצמך את ההתלבטות אם ללחוץ יד, מרפק או להנהן. אבל אם יש משהו שאין עליו עוררין, זה השם המלא שלך. 
תגידי בפה מלא, בגב זקוף- היי,  אני *שם פרטי, שם משפחה* נעים לי מאוד להכיר ותוספי חיוך קטן. אין מה לעשות, חיוך שם מלא וענוה, הם כבר דרך טובה מאוד להתחיל הכרות עם מישהו חדש. 

רוצה לקרוא על זה עוד במגזין ELLE?  לחצי ממש פה: לינק

על ההבדלים בין גברים נשים באקדמיה- לינק 

                                                                                       ***
אני מאוד מקווה שהמאמר הזה עזר לך להרגיש קצת יותר בטוחה בעצמך וביכולות שלך. אני לגמרי שם ומאחוריך! 
מבטיחה לנסות בפעם הבאה כשתכירי אדם חדש? כן? מחכה לשמוע איך היה!

תגובות

השארת תגובה

אומרים שהניוזלטר שלנו הוא אחד המעניינים שיש..
רוצה לבדוק בעצמך?

אומרים שהניוזלטר שלנו 
הוא אחד המעניינים שיש..
רוצה לבדוק בעצמך?   

דילוג לתוכן