לפעמים הרגש הזה צף ועולה. המחשבה הזאת של "אולי אני לא מספיקה טובה" או "מי אני ומה הידע שלי בכלל שאעוף על עצמי וגם אכתוב על זה" או אולי את התחושה הזאת ש"עוד רגע יעלו עלי ויבינו שאני בכאילו, שאני

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות (ות'כלס גם די מוכרת בזה) זה שאני מכירה מלא אנשים, באמת. יודעת מה הם עושים ואיפה, מי החברים הקרובים שלהם ואיפה הם עובדים. ככה שתמיד שיש מישהו שמחפש עבודה או משהו, סביר להניח שאני

לפני כמה ימים התקשרה אלי הנציגה שלי ממטא (פייסבוק) ואמרה לי שהם יוזמים גל שיחות טלפוניות לכל הסוכנויות הגדולות והבינוניות בישראל בעקבות כל החסימות האחרונות שיש עכשיו. אז החלטתי להרים את הכפפה ולכתוב את הפוסט הכל כך חשוב הזה. אז

"ומה אם הכל יימחק לי?" "לא יימחק לך" "אבל מה אם כן? כל החיים שלי בוואטסאפ" "לא יימחק לך נשבעת. תשרייני שעה בערב, תעשי גיבוי לוואטסאפ, ואז תורידי את הוואטסאפ ביזנס והכל יעבור לך לשם". "באמת?" "באמת באמת. נשבעת במארק